סודה של ימימה

סודה של ימימה
בשנות ה-80 וה-90 נהרו כעשרות תלמידים מכל הארץ לשיעורים במרכזים של ימימה אביטל.
שנים אחר כך נוצר טרנד גדול בקרב ההמון, ובתוכו ידוענים רבים, ללמוד את משנתה של ימימה.
משנה שבפועל קירבה אלפים ליהדות והחזירה אותם בתשובה לאלוקים.
מי הייתה אותה אישה מופלאה? מה היה אופיה? ומהו סוד הקסם של משנתה שמשך אליו כל כך הרבה אנשים, והשפיע עליהם להתקרב ליהדות, וזאת ללא שימוש מפורש ביהדות בחומר הלימוד.
עידית שלו, תלמידתה במשך 10 שנים, ומעבירה שיעורי ימימה לנשים ב'ערוץ אורות', עורכת לנו היכרות עם הצדיקה הנסתרת. ימימה, תתקרבו ותשמעו.

שיחה עם עידית שלו על ימימה אביטל

אין מישהו שהתחיל ללמוד "ימימה" ולא הגיע לאותה נקודה יהודית, זה לימוד שמחבר אותך ישירות לשם.
"כנראה הדבר האחרון שימימה הייתה רוצה זה שידברו עליה, מפאת צניעותה. כל משנתה מכוונת לענווה וצניעות ופנימיות אך הכרת הטוב שיש לכולנו אליה מעוררת את הרצון לדבר בשבחה" כך פותחת עידית שלו את הדברים אודות מורתה הדגולה במשך 10 שנים.
ימימה נולדה במרוקו, דור 39 למשפחת מקובלים, ובשנות ה-80 וה-90 העבירה שיעורים במשנתה במרכז הארץ, בתחילה בת"א ולאחר מכן ברמת השרון וגם בבאר שבע.
"הגיעו אליה מכל הארץ נשים וגברים שחיפשו מזור לגופם ולנפשם, אנשים שחיפשו אמת ורצו להתפתח.
הלימוד נעשה בקבוצות נפרדות לגברים ולנשים, החומר ניתן על-ידי הכתבה וכיום מלומד מתוך מחברות של לומדים".

מה היה המפגש הראשון שלך עם ימימה? כיצד הכרת אותה?
הכרתי אותה לפני כ- 20 שנה. לבני הבכור היו קשיי נשימה וחברה שלי המליצה לי עליה כמטפלת. אני זוכרת שנתתי את השם שלו לברכה והיא אמרה: "שאמא שלו תבוא ללמוד וממילא הבן יתרפא". וכך התחלתי ללמוד ופשוט התאהבתי בלימוד.
כשהכרתי את ימימה לא הייתי דתייה, אך כל מי שלמד אצלה התקרב לאט לאט ליהדות. זה התחיל מסקרנות אף אחד לא הגיע כי הוא בא לחזור בתשובה באו כי שמעו על התוצאות מהחומר אותו לימדה.
ואנשים אכן הרגישו שיש תוצאות מאוד טובות בעקבות הלימוד. היחסים בזוגיות, במשפחה ועם כל הסביבה השתנו וזה מה שהשאיר את כולם ללמוד, ועל הדרך אנשים ראו שהם מתחזקים. כולם ראו שבסופו של דבר הם מתחברים לנק' היהודית שבתוכם אין מישהו שהתחיל ללמוד ולא הגיע לאותה נקודה יהודית זה משהו שמחבר אותך ישירות לשם.

איך זה קורה בדיוק? האם ימימה הזכירה במשנתה ציטוטים מתוך התורה?
חומר הלימוד עצמו אמנם לא מדבר על תורה ומצוות. אך כן היו בחלקים שקיבלנו הנחיות לכמה מצוות למשל היא אמרה: "אישה שומרת את טהרתה, פותחת ידיה לצדקה, מדליקה נרות שבת" אמירות ברמה הזו. ובכניסה למרכז הלימוד היה שלט גדול בו היה כתוב בכחול על לבן: "ואהבת לרעך כמוך" – ולשם מכוונת כל המשנה שלה, את זה היא אמרה במפורש. אך חומר הלימוד עצמו לא מובא כלימוד תורה אלא ככלים להתקרב אל עצמך וממילא אל הזולת וממילא – גם אל אלוקים. ממילא מתעורר בך גם השייכות לעם ישראל.
ימימה דיברה המון על המושג הזה "עם ישראל" ו"כלל ישראל" ו"ערבות הדדית". זה השורש והנשמה הכללית שלנו. ולעניין ההתקרבות ליהדות זה משהו שקרה ממילא משום שבעצם מתרחשת הפרדה בין כל מה שמיותר לקיום שלי ומחליש את המקום האישי לבין מה שמחזק אותי ומאפשר לי לבחור בחירות טובות, וכשאני מתקרבת לעצמי ובוחרת בחירות טובות – זה המהות הפנימית שבי שיש בה ניצוץ אלוקי. בזה שאני מתחילה לאהוב את עצמי אני מתחילה לאהוב את הקב"ה. אז אנשים התקרבו לעצמם והסכימו לקבל את החלקיות שלהם וממילא זה נהיה טבעי להם להתקרב לקב"ה. ובמפורש מוזכר בחומר של ימימה "אהבת הנבראות שבך", "אהבת הבריאה שבך" – היא מדברת על אלוקים כבורא.
היא לא לימדה תרי"ג מצוות ולא שיעורי הלכה אך בפועל אני חושבת שאין לומד שלא התקרב.

מה היה יחסה אל תורת ישראל, האם הזכירה את אחד מזרמי היהדות או מגדולי התורה בדבריה?
היא מאוד אהבה תורה ומאוד אהבה לומדי תורה. היא כיבדה את כל חלקי העם ואין מגזר שהיא השתייכה אליו. כולם היו בעיניה צדיקים ולא הייתה לה שום העדפה של שום זרם כי ראתה מהות ולא חילוקים.

האם היא הייתה קשורה לגדולי תורה?
היה רב שהיה מלמד אצלה, הרב טייכנר, ובנוסף לזה היה לה קשר עם הרבי מלובביץ, וגם היה לה איזה קשר עם הרב כדורי. מעבר לכך הרבה רבנים מכל המגזרים היו באים להתייעץ איתה.

היא עצמה שמרה מצוות?
היא עצמה שמרה מצוות באדיקות. היו זמנים כמו "ימי בין המצרים" שהיא לא הייתה נגישה בכלל כי היא כל הזמן הייתה אז בתפילות על עם ישראל. ימים שלימים היא הייתה רק מתפללת. ויש גם בחומר שלה על "אישה ותפילתה". היא כמובן גם לימדה את הקבוצות בנפרד – גברים ונשים לחוד.

האם משנתה שונה בין גברים לנשים?
יש חומר דומה ושונה וזו סיבה נוספת להפרדה בין גברים לנשים – ועל פי הנחייתה אין לימוד משותף באופן חד משמעי. אין ערבוב כי בחומר הלימוד לשני המינים יש דמיון ושוני, כי יש מרכזי מח שונים המשתתפים בלימוד בין גברים לנשים, אצל האישה יותר הבינה ואצל הגבר יותר החוכמה. לשניהם יש משניהם אך יש דגשים שונים בלימוד.

תוכלי לאפיין את אישיותה?
אחת התכונות שמאוד אפיינה אותה זו השמחה. תמיד הייתה תחושה שהיא מדברת עם חיוך ומתוך שמחה, ועם זאת היא יכלה גם להעמיד אותנו במקום כשהיה צריך, וזו אחת המתנות היותר גדולות שקיבלנו ממנה. מצד אחד היא נתנה לכל אחד תחושה שיש בו משהו מיוחד, למשל מישהו שרק הגיע לראשונה היא הייתה יכולה לומר לו: "רואים שאתה אוהב טהרה", עוד לפני שהוא בכלל יודע מהי המילה הזו "טהרה". ומאידך יכלה לדוגמא להגיד לתלמידה: "תפסיקי לדרוש מבעלך. את מגזימה". היה לה משפט על זה – "דורשת – לא מקבלת". ולעומת זאת הצורה הנכונה היא: "אומרת את דברה – ונחה".

כיצד הייתה צורת הלימוד?
הלימוד נקרא "חשיבה הכרתית" והוא נעשה בקבוצה, החומר ניתן רק בכתיבה לא היו צילומים, ואם פספסת שיעור לא יכולת להשלים אותו על-ידי קריאת המחברת של חברה אלא רק בכתיבה. יש עניין ברישום עצמו. והלימוד נעשה בצורה "אקטיבית" כלומר נוסף לו "הבנות אישיות" – שאחרי שמקבלים חומר כותבים עליו במשך השבוע, מי שלא כותב אחר כך מה שהוא מבין מתוכו – הוא לא מתקדם. ובשיעור הבא היא הייתה שואלת "איך זה פגש אותך במהלך השבוע?" ונשים היו מקריאות מה הן הבינו וכתבו. וככה מתפתחים, הכתיבות הללו נקראו "מלאכות".

מאיפה היא שאבה את כל שיטתה? האם היה ידוע לך אורח חייה?
אנחנו כלל לא היינו עסוקים בה. כל כך היינו עסוקים בלימוד עצמו וקשורים אליו שלא עניין אותנו מה שמסביב. לא חייה הפרטיים ולא מהיכן שאבה את השיטה. כפי שאמרתי היא נצר למשפחה של מקובלים ואני מאמינה שהיא קיבלה אותו מהם. יש פה כן מימד רוחני. אך צריך להתמקד בחומר הלימוד ופחות בה, היא עצמה הבינה שהיא רק מעבירה משהו והיא לא החזיקה מעצמה.

היא הייתה מודעת לכך שהיא מקרבת ליהדות.
כן. אני אתן לך דוגמא, הלימוד עצמו לא היה תאוריה – אלא כל מטרתו הייתה לבא לידי הבנה ולידי יישום וכשמישהי הבינה ויישמה משהו מהלימוד ושמחה בו, אז היא ישר הייתה אומרת לה: "תגידי – ב"ה."

האם היא ביקשה שתלמידיה ימשיכו להפיץ את משנתה?
בפירוש כן. היא אמרה לנו לפתוח את הבתים וללמד, בלשונה: "תפתחנה הבתים ותלמדנה". במיוחד בימינו שזהו דור מבולבל והעיקר לקוי –הבתים הם כל כך שבירים. ויש בלבול גדול בתפקידים בין נשים לגברים, באף דור לא היה כל כך הרבה גירושין ורדיפה אחרי "מחזקים מדומים" שלא באמת נותנים מקום. ויש מחסור בצניעות – היא דיברה על צניעות בצורה החיובית. זה מאוד חשוב לומר שאולי היום הנצרכות והחידוש במשנה שלה זה הכלים שיש לה לשלום בית שהן מצרך יקר.
היא עצמה הייתה מאוד צנועה ולא ייחסה לעצמה שום כוח וכשהיו מודים לה– היא הייתה ישר אומרת "תודו לה'".