תיקון האחר – וקבלתו

"אנחנו לא מקבלים אדם מתוך רצון לתקן אותו
כי יש בזה חוסר קבלת האדם שמולנו.
אם רוצים לתקן אדם,
אין באמת קשר וקשב" (ימימה).

את המילים הללו ימימה נתנה לנו בעיצומו של חג החנוכה. הערב נדליק נר ראשון של חנוכה. נדליק, נברך על ההדלקה, על הנסים ושהחיינו, נשיר מעוז צור ישועתי, ולא נעשה עוד שום דבר נוסף. חנוכה מלמד אותנו לעמוד מול הנרות ולא לעשות דבר, לא לתקן דבר. לא סתם חנוכה הוא חג החינוך, אנו לומדים מתוך העמידה מול הנרות איך לעמוד גם מול ילדינו, לראות את האור שבהם ולא לנסות לתקן אותם. אני יודעת שאולי המילים הללו לא פשוטות לקריאה, ולומדות רבות שואלות אותי: מה, אם אני רואה משהו לא תקין אצל הילד, איזושהי התנהגות לא טובה ולא ראויה – אני לא אמורה להעיר לו על זה? אני לא אמורה לסדר את זה, כך שהוא ילמד להתנהג כראוי?


אולם, יש הבדל בין תיקון לחינוך. כשאנחנו מבקשות לתקן את האדם מולנו, גם אם כשהוא הילד שלנו, אנחנו רואות אותו דרך החסר. אנחנו נשענות על החסר שבו, על אותה התנהגות שכל כך מבהילה אותנו, כי בעומק – אותה התנהגות מעידה על טיב האימהוּת שלנו. אם הוא מתנהג ככה, מה זה אומר עלי כאימא? אז אנחנו נדרכות ומבקשות לתקן מיד את החיסרון הזה, לעצור אותו, וזה בא מתוך כוחנות ודרישה כלפי הילד.
לעומת זאת, חינוך זוהי עמדה שבה אנחנו יוצרות התקשרות עם הכוחות והברכה שיש בילד שלנו. עם האור שבו. ונכון שיש בו גם מקומות חסרים, אבל אנחנו ממוקדות בברכה ומטפחות את הטוב שבילד, כדי שהטוב הזה ילך ויגדל ויתפתח. אנחנו מבקשות לסמוך כל הזמן על המהות הטובה שהולכת ומתגלה אצל הילד שלנו. ולמעשה, אצל כל אדם שבא מולנו. ואז, גם כשאנחנו מבקשות לכוון את הילד להתנהגות טובה יותר, אנו עושות את זה מתוך קשר וקשב לברכה שבו, לאור שבו, למהות שלו.

כשלמדתי אצל ימימה ע"ה ראיתי שלפעמים הגיעו אליה לומדים ולומדות ממקומות מאוד קשים ואפילו חשוכים. וימימה ידעה לראות בכל אחד את הפוטנציאל של הברכה שבו, ולברכה הזאת היא היתה מתחברת. היא ראתה את נקודת המהות באדם וממנה כיוונה אותו אל תיקונו. היא ראתה, למשל, שהנקודה המהותית אצל מישהו היא תפילה, וביקשה ממנו שילַמד אחרים להתפלל. חנוכה עניינו גם נס פך השמן שהיא חתום בחותם הכוהן הגדול ולא נטמא. גם במקום הכי אפל, שנראה כחורבן גמור, יש בפנים עמוק טוב גולמי ומאיר, טוב שחתום ואי אפשר לטמא ולקלקל אותו. אל הטוב הזה אנו מבקשות לחבור, וממנו מדליקות את האור.
אז אני מברכת את כולנו שנזכה לעמוד מול הנרות, ולאורם נגלה את האור בעצמנו, ביקירינו, במשפחתנו ובסובבים אותנו, ובעולם כולו. שנזכור תמיד את נקודת הברכה והטוב, ואליהם נחבור.

אהבת? תעבירי את זה הלאה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
כללי

לכולנו יש תיקון

"יש לכולן תיקון,החומר ניתן בשביל כולן,את שייכת" (ימימה). חנוכה קרב לסיומו, עם חנוכיה מלאה ומאירה. בכל יום הוספנו עוד נר, והערב אנו מדליקות אור גדול

כללי

תיקון האחר – וקבלתו

"אנחנו לא מקבלים אדם מתוך רצון לתקן אותוכי יש בזה חוסר קבלת האדם שמולנו.אם רוצים לתקן אדם,אין באמת קשר וקשב" (ימימה). את המילים הללו ימימה