"תאמרי אמת, כדי שתלמדי באופן אמיתי" (ימימה)
אלו מילים שמצאתי בתוך מחברת ישנה בכתב ידי, מילים שימימה ע"ה נתנה לנו אישית באחד השיעורים. הלימוד שלנו כולו מושתת על אמת, על כנות ועל יושר-לב. לא תמיד קל לנו לזהות את העומסים שבתוכנו, את הנקודות החסרות שמבקשות שנגלה דרכן את התיקון. העומס מגיע אלינו במופעים לא נעימים: כעס, סגירות, פגיעות, שתלטנות, ביקורתיות, קנאה, ייאוש, מתחים רבים. לכן אנו מנסות להתחמק ממנו, להדחיק אותו, לייצר דרמות והסתרות בנפש במקום לעמוד מולו פנים אל פנים. אבל מי שמצליחה לעמוד אפילו לשתי דקות מול העומס שלה, ולומדת לקבל אותו – יכולה להתחיל לקבל ממנו.
כי זהו סוד הלימוד: לא נדע מול מה אנו מתמודדות, ולא נדע כיצד לתקן, אם לא נכיר בכך שיש בנו עומס. וכשנקבל *את* העומס, נוכל להתחיל לקבל *מ*העומס. כל אמירת אמת, יש בה אומץ לב, ויש בה רצון יקר של הלומדת שרוצה להתקדם, להתפתח, רוצה ללמוד מהעומס כדי להגיע למקום טוב יותר.
האמת מנקה את הלב שלנו מכל הרעשים הסביבתיים, מכל ההסתרות וההדחקות. כשאנו אומרות אמת על המקום שבו אנו נמצאות, יש בזה קבלה אמיתית של עצמנו, כפי שאנחנו כרגע, עם הטוב ועם העומס, לומדות נפלאות וגם חסרות. ימימה מזהירה אותנו מלעשות שקר בנפשנו, מפני שכך לא נוכל להתקדם. במקום זה, נבחר מקום אחד קטן שבו אנו מסוגלות לעמוד ביושר ובכנות מול עצמנו ולומר לעצמנו מי אנחנו באמת. ואז, כפי שימימה אמרה לנו באותו שיעור: "הלומדת מטהרת, ואינה משקרת. ליבך ייפתח – ותראי שזה טוב. זה השינוי – פתיחוּת הלב". הלימוד מבקש מאיתנו פתיחות ואמת. ומי שמסכימה לקבל את המציאות באמת – מתחילה לקבל מהמציאות עצמה הרבה הרבה מתנות אמיתיות.
