"להיות בתווך,
בין השגיאה לבין הדיוק.
וככל שתהיי בין שני המצבים,
תוכלי לבנות יותר ולשחרר יותר" (ימימה)

התווך שימימה שולחת אותנו אליו הוא מקום סודי. מעין תדר פנימי, שיש בו הרבה מנוחה והסכמה להיות בתוך כל החלקים שמתעוררים בנו. להיות בתווך בין מקומות החיסרון והשגיאה, ובין מקומות הדיוק, הבהירות והשמחה. התווך הוא מקום שבו אנו כמו רוקדות עם החלקים שבתוכנו, נוטות פעם לכאן ופעם לכאן, ובעיקר מסכימות להלך על הגשר הצר הזה, על נקודת התפר שתופרת את כל החלקים שלנו יחד לשמיכת טלאים יפיפיה. כל חלק מביא את הייחודיות שלו, את הגוונים שלו, הצבעים, הצורות. הכל נארג יחד לשלם.
מי שמסכימה להלך בתווך שבין כל החלקים שבה, מגיעה לשקט עמוק. ההסכמה להלך בתווך עוזרת לנו לעשות תיווך בין כל החלקים שבתוכנו, לעשות שלום בתוך עצמנו. אנחנו נותנות לכל חלק בתוכנו מקום מתוחם משלו, ואחרי שכל חלק מונח על מקומו – אנחנו מתווכות ומחברות בין כל החלקים יחד, מתוך קבלה עצמית. התיווך הזה מאפשר לנו להפסיק להיאבק בעצמנו על החלקים שעולים בנו, ולהתחיל לבנות את עצמנו.

ההבנה שיש בתוכנו שני חלקים היא הבנה משחררת. היא משחררת אותנו מצד אחד מהדמיון שאנחנו רק מתוקנות, ומצד שני היא משחררת אותנו מהדמיון שאנחנו רק לא טובות. התווך עוזר לנו להיות מציאותיות, לדעת מה יש בתוכנו, מה כל חלק מכיל, ולתת לכל חלק את מה שהוא צריך: לתת לטוב להמשיך להתפתח, ולתת לעומס ולחיסרון את החום שיעורר בו את ההשלמה והתיקון.

ההליכה בתווך אינה פוסקת לעולם. תמיד יהיו בנו שני חלקים, כמו שתמיד יש יום ולילה, חושך ואור, קיץ וחורף. אנו מהלכות תמיד בין שני חלקים פנימיים, ומבקשות ללמוד את סוד התווך, סוד התיווך, סוד החיבור הפנימי. נסי למצוא בתוכך את התדר של התווך שבו יש מקום לכל חלק שקיים בך, ולגלות אילו אוצרות של קבלה עצמית טמונים לך שם.