שמי עידית שלו. למדתי אצל ימימה אביטל ורוצה לשתף אותך בכלים הנפלאים שקיבלתי ממנה. למשל, אחד הדברים שלמדתי ממנה הוא שריצוי הוא לא בריא לי.
"ריצוי = לעשות מה שהאחר רוצה, תוך כדי שאני פוגעת בעצמי." (ימימה עליה השלום)
ריצוי הוא מאמץ גדול, הריצוי נוצר פעמים רבות מאד מבלי ששמנו לב, הילדה המשוועת לחום התאימה את עצמה לציפיות של הוריה תוך כדי טשטש הרצונות שלה. ריצוי בא לידי ביטוי בעשיה מאומצת. בויתור על מה שרוצה לאמר באמת, בלצמצם את הצרכים שלה ולעיתים להשתיק את מחשבותיה ….
הריצוי הפך לטבע שני, לצערינו, יש לו גם מחיר לא פשוט כלל. המערכת האישית נחלשת מהנתינה המאומצת. המערכת מחסירה מכוחות החיים שבה.
חיסרון נוסף בריצוי הוא שתוך מאמץ בנתינה ובקשר נוצר טריגר עצום לציפיות ממי שריציתי אותו. עשיתי כדי שהוא יתן לי בחזרה ריציתי כדי להתקבל .כשאני מרַצה על מנת שירַצו אותי, אך נותנים לי לא מה שרציתי, אני מתאכזבת קשות, כי לא הוכיחו לי שאני רצויה. ריצוי הוא אבן נגף ביחסים, הוא לא קשר מיטיב, כי נותנים ורוטנים. "לתת מהיש, ולא מהחסר" – כשאנחנו מוצאות את עצמנו נגררות לריצוי, אנחנו מבינות שבעצם ברחנו מחווית חוסר פנימית בתוכנו, ורצינו שאחרים ימלאו אותה, לכן התאמצנו בשבילם כל כך.
כשאני שמה לב כמה אני מרצה ומתחילה לתת לפי המתאים לי,מתחילה התחזקות אמיתית. להבין שאני יכולה לתת לפי מה שמתאים לי – זה סוג של גילוי משמח מאוד.
בנתינה טהורה אני נותנת כי אני רוצה לתת, ממה שיש לי לתת, בכוחותיי, באופן ובכמות המיוחדת לי. הנתינה לא מחסירה ממני. נתינה טהורה היא לא במאמץ.
כמה קשה לנו להאמין שיש עבורינו אפשרות לתת באופן שמיטיב איתנו .
כמה קשה לנו להפנים שלתת במידה ולא מתוך ריצוי זו בריאות אמיתית עבורי ולמקבל ממני – זה לימוד לחיים שלמים (תרתי משמע).